תנ"ך על הפרק - שיר השירים ג

מאת: רבותינו זכרונם לברכה , ר' ברוך הלוי אפשטיין

על משכבי. א"ר אבהו, מהו על משכבי – על מרעי ^אעל מחלתי. ותרגום הנה אביך חולה – אביך מרע, ובלשון חז"ל שכיב מרע, וכאן הוא כנוי לזמן הגלות, או למחלת החטאים וכמ"ש בסמוך, עכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות, וכפי שיתפרש בדרשות הבאות. כמש"נ ונפל למשכב.
(שם) על משכבי בלילות. מהו בלילות, א"ר לוי באו לילות ^בהגלות מכונה בשם לילה, על שם החושך והעצבות שמסוגל יותר לזמן הלילה, וכמש"כ בכה תבכה בלילה ודרשו על זה שהלילה מושך עמו קינה, וכן הגלות. ומפרש באו לילות, גליות שונות תכופים זו אחר זו כדמפרש, וענין על משכבי יתפרש בסמיך. וטעם הדיוק מן בלילות פשוט מדלא כתיב בלילה, וכמו בעלמא משכב לילה, משכב צהרים. , אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, לשעבר היית מאיר לי בין לילה ללילה, בין לילה של מצרים ללילה של בבל, בין לילה של בבל ללילה של מדי, בין לילה של מדי ללילה של יון ובין לילה של יון ללילה של אדום ^גכי אע"פ שלא נגאלו בנתים מ"מ היתה להם אורה בגלות בבל ע"י דניאל וחביריו, ובין ממשלת מדי לממשלת יון היתה אורה בבנין בית שני, וכן בממשלת יון עד ממשלת אדום היתה אורה ע"י בית חשמונאים והורדוס ובניו, אך מגלות אדום פסקה האורה כולה ונוטל כבוד מישראל. ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות נסמכו לי לילות ללילות ^דדריש על משכבי כמו בשביל משכבי, וכמו על עזבם את תורתי, ור"ל בשביל ששכבתי על משכבי ולא למדתי תורה באו לילות וכו' כדמפרש, ומלת משכבי מפרש מלשון שינה, וכמו (ש"ב ד') והוא שוכב את משכב הצהרים. .
(שם) על משכבי בלילות וגו'. דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של מצרים ^הר"ל גלות מצרים, שהגלות מכונה בשם לילה כמש"כ לעיל אות ב'. , בקשתי את שאהבה נפשי – זה משה ^וענין החיפוש שבקשו את משה ומה שמסיים בקשתיו ולא מצאתיו, יתבאר ע"פ המבואר במ"ר לעיל פרשה ב' פסוק ט' ובכ"מ שהיה משה נכסה מישראל במצרים ג' חדשים [מפני שלא מצא עוד את העת מוכשרת להראות להם] ולכן היו מבקשין אותו. , מצאוני השומרים הסובבים – זה שבטו של לוי ^זשהיה חפשי משעבוד, כנודע, וגם משבטו היו המורים בישראל, ולכן היו הם שומרי משמרת הקודש וסובבים במחנה. . אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי – זה סיני ^חיכונה בשם אם ע"ש התורה שנתנה עליו ועל שם הכתוב (משלי ב') כי אם לבינה תקרא, דקאי על התורה. , ואל חדר הורתי – זה אהל מועד שמשם נתחייבו ישראל בהוראה ^טנראה דר"ל שמשם יצאה ונתקיימה הוראה לישראל, וכמש"כ וקמת ועלית אל המקום וגו' ועשית ככל אשר יורוך, ומבואר בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שסנהדרי גדולה ישבו אצל המזבח, ועיין לפנינו בתו"ת ר"פ משכטים. .
(שם) על משכבי בלילות וגו'. דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של בבל, בקשתי את שאהבה נפשי – זה דניאל ^ישקוו להגאל על ידו. ומה דכתיב בקשתיו ולא מצאתיו יתבאר ע"פ המבואר במ"ר כאן שהלך לו לתענית ולתפלה ולא ידעו איפה היא. ומה דכתיב לפי"ז אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמו ואל חדר הורתי – אולי יתפרש דמוסב על העליה מבבל לא"י ע"י עזרא שהיתה בימיו. , מצאוני השומרים הסובבים – אלו הכשדים ^יאששומרים אותי שלא אצא מגלותם ושעבודם. .
(שם) השבעתי אתכם. כפול ונדרש לעיל פרשה ב' פסוק ז'. עולה מן המדבר. עלויה מן המדבר, סילוקה מן המדבר. כמש"נ במדבר הזה יתמו, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר ^יבכמש"כ אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. , כהונה ולויה מן המדבר, מלכות מן המדבר, כמש"נ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, נבואה מן המדבר ^יגכמבואר במכילתא יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה, מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם נביאים. , וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל ^ידכמו מן ובאר וענני כבוד, וכן מצות שבת שנקראת מתנה טובה כמבואר בשבת י' ב' אמר הקב"ה מתנה טובה יש לי ושבת שמה. כולם מן המדבר, הוי – עלויה מן המדבר ^טוודריש עולה כמו עלויה – מעלתה. וטעם הדרשה הוא משום דאי כפשוטו עולה ממש קשה דלא הו"ל ליחס העליה להמדבר אלא למצרים שהוא המקור הראשון לצאתם לא"י. ומה שאמרו סלוקה מן המדבר דריש הלשון עולה ע"ד הכתוב ועלה מן הארץ שהכונה שיסתלקו ממנה. .
(מ"ר) כתימרות עשן. מהו כתמרות עשן, בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה, וכמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפין לפניהם נחשים שרפים ועקרבים ואומות העולם נופלת עליהם אימתה ופחד.
(שם) כתימרות עשן. דבר אחר כתמרות עשן – באלישבע בת עמינדב איירי, אמרו עליה, שראתה חמש שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה ^טזרומז למשה ונחשון ונדב ואביהוא. ומה דלא חשיב גם אלעזר ואיתמר פשוט הוא משום שהם כהנו אחר מות נדב ואביהוא כמבואר בפ' במדבר. ופנחס בן בנה משוח מלחמה, וכיון שנכנסו בניה להקריב ויצאו שרופין, נהפכה שמחתה לאבל ומיד נעשה כתמרות עשן ^יזודריש לפי"ז מי זאת שכל כך היה עלויה וגדולתה במדבר ונעשית פתאום כתמרות עשן. ועיקר טעם הדרשה י"ל דמדייק מה דלא כתיב מי זה. ודע כי בסע"ר ס"פ זו ובמדרש משלי בסופו ועוד באיזה אגדות הגי' תחת ה' שמחות – ד', ולא חשיב שם פינחס בן בנה משוח מלחמה, וי"ל בטעם הדבר משנוי הגירסות דלהגירסא ד' שמחות ס"ל דלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי (זבחים ק"א ב'), וא"כ בעת מקרה דנדב ואביהוא עדיין לא עלה לגדולה. .
(שם) מקטרת מור. זה אברהם אבינו, מה המור הזה ראש לכל הבשמים אף אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות כך היה אברהם ממרר ומסגף עצמו ביסורים ^יחהמור הוא מין שרף שמן הנוטף ממין עץ והוא מתדבק בידים כך היה אברהם אבינו מתדבק ומתלוה ליסורים. , ומה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש ^יטדרק אז כשנצול מכבשן האש ידעו וראו את זכותו הגדול שזכה ע"י מעשיו הטובים. .
(שם) ולבונה. זה אבינו יצחק שנקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח ^כשהקומץ עולה לאשים על כל לבונתה אזכרה לה', וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאשים לזכרון לפני ה' תמיד. .
(שם) מכל אבקת רוכל. זה אבינו יעקב, דאמר ר' יודן, כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעוה"ז הכל בזכות אותו האבק של יעקב אבינו ^כאר"ל מאותו האבק כשנתאבק איש עמו ויברכהו שם, ושם נתקיימו לו הברכות שברכהו יצחק, כמבואר באגדות ופירש"י שם (פ' וישלח). ויתכן דסמיך עוד על האגדה דחולין צ"א א' עה"פ ויאבק איש עמו מלמד שהעלו אבק עד כסא הכבוד, ועיי"ש לפנינו בתורה תמימה. , ומה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהונה מיעקב לויה מיעקב ומלכות מיעקב.
(מ"ר) מכל אבקת רוכל. ר' יוחנן פתר קרא בקטורת בית אבטינוס ^כבעיין ביומא ל"ט א' שבית אבטינוס היו מומחים במעשה הקעורת והיו חכמים שולחים אחריהם שיכינו קטורת במקדש, ומעלה בזה הכתוב את גדולת בית המקדש שהשתדלו לפאר את כל עניניו והשיגו גם אומנים מומחים ומצויינים. , מקטרת מור ולבונה זה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה.
(שם) מכל אבקת רוכל. כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה וגו' מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, שהיה קרויי תנויי קריבוי ופיוטי ^כגר"ל בעל מקרא ומשנה, דרשן ופייטן [מליץ] כרוכל הזה שנמצא בסחורתו מכל המינים. והלשון קריבוי בעקרו הונח על שם תפלה, והיא מלשון קרבן, שהמתפלל הוא במקום המקריב, ולכן מבואר בירושלמי פ"ד דברכות זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבננו, אבל בכאן נראה דמכוין לענין דרשן [בסדר המדרגה אחר בעל מקרא ומשנה], ויתכן דלכן מכוין בשם כזה על שם שהוא מקרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, וכמ"ש במעלת האגדה שמושכת את לבו של אדם. .
(שם) הנה מטתו וגו'. ר' אלעזר ב"ר יוסי פתר קרא בברכת כהנים. הנה מטתו – הנה מטותיו ושבטיו, כמש"נ (חבקוק ג') שבועות מטות ^כדדריש מטתו בפת"ח המ"ם שפירושו שבט, ושם הפירוש שבועות מטות שנשבע הקב"ה להשבטים. ואמנם בכלל דבר פלא הוא שצריך להביא ראיה דמטה פירושו שבט ממרחק מחבקוק בעוד שכל התורה מלאה משורש זה בפירוש שבט, ואולי י"ל משום דבכ"מ דכתיב בתורה ובנביאים השם מטה הוא מיוחס לבני ישראל כמו למטה ראובן, למטה אבותיו, המטות לבני ישראל (במדבר ל' ב') וכדומה, אבל שיהא מיוחס להקב"ה כמו כאן שלשלמה למלך שהשלום שלו לא מצינו,. והביא ראיה משבועות מטות ושם ידֻבּר מהקב"ה לקרוא את בני ישראל בשם מטות. , שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ^כהנסמך על מ"ש בשבועות ל"ה ב' כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, ר"ל דקאי על הקב"ה שמתואר בשם שלום שהשלום שלו, וכמובא לפנינו לעיל בפרשה א' בפסוק א' בדרשה אשר לשלמה. , ששים גבורים סביב לה – אלו ששים אותיות שבברכת כהנים ^כוכן הוא בצמצום מספר האותיות של שלשת הפסוקים יברכך יאר ישא. , מגבורי ישראל – שהם מגברין את ישראל, כולם אחוזי חרב – א"ר עזריה, דברים מבורכין בגבורה, יברכך ה' יאר ה' ישא ה' ^כזשבכל ברכה יש שמו של הקב"ה, והיינו מבורכין בגבורה – ברשותו ובכחו של הקב"ה, והלשון כולם אחוזי חרב יתבאר ע"פ מ"ש בב"ר פ' י"א שהתפלה שבשם המפורש דומה לחרב שקורע וחותך, והיינו אחוזי חרב, ע"י הדברים שמבורכין בגבורה כלומר בשמו הקדוש. וזוהי כונת לשון יעקב שאמר בחרבי ובקשתי ודרשו בחרבי זו תפלה שהתפלל בשם המפורש. , מלומדי מלחמה – שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שבעולם ^כחר"ל יש בכח ברכות כהנים ללחום ולעמוד נגד כל פורעניות שבעולם, וכמבואר באות הקודם. , איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו ילך לביהכנ"ס ויקרא ק"ש ויתפלל וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את בני אהרן כה תברכו ^כטיתכן דרומז למ"ש בברכות ה' א' אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, כלומר מלבקש רחמים, וכאן מפרש אופן בקשת הרחמים, וכמ"ש בברכות נ"ה ב' האי מאן דחזא חלמא ילך קמי כהנים בעידנא דפרסי ידייהו וכו'. ונסמך על המבואר לעיל אות כ"ז דברכת כהנים נמשלה לחרב. ,.
(שם) הנה מטתו וגו'. רבי שמלאי פתר קרא במשמרות. הנה מטתו – הנה מטותיו שבטיו ^לכמו שכתבתי לעיל אות כ"ד. , שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ^לאכמשכ"ל אות כ"ה. . ששים גבורים – אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות ^לבכל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה, ורומז לפסוק בדה"א כ"ז לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חודש בחודש וגו'. , מגבורי ישראל – שמשמרין את ישראל ^לגענין השומר יש לבאר ע"פ המבואר בתענית כ"ו א' דאנשי מעמד שהיו על אנשי משמר היו מתענין בכל יום על שלומן של ישראל, והיינו שמשמרין את ישראל. , כולם אחוזי חרב – אלו תלמידי חכמים שמלמדים לכהנים הלכות שחיטה ^לדוזה נרמז בלשון חרב על שם סכין של שחיטה. ויש גירסא כאן והלכות זריקה וקבלה וקמיצה, אבל לבד שאין להם כל שייכות ברמז מלת חרב, אלא שהלכות עבודה מסמיך בסמיך אלשון מלומדי מלחמה. , מלומדי מלחמה – שהיו מלמדים לכהנים האיך יעשו עבודה ^להומלחמה של תורה היא, אי דדריש מלחמה לחם הקרבנות מלשון את קרבני לחמי, לחם אשה לה', וכדומה. , איש חרבו וגו' – שהיו מזהירים אותם בעת ששוחטים שלא יפגלו ולא יותירו בקרבנות ^לויתכן דסמיך אסוף הפסוק מפחד בלילות, שהיו מפחדים שלא תעבור הלילה על בשר קדשים ויעברו על דין נותר, וכן פגול שלא יחשבו להותיר למחר. .
(שם) הנה מטתו וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריאות, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו ^לזכמשכ"ל אות כ"ד. , שלשלמה שלמלך שהשלום שלו ^לחכמשכ"ל אות כ"ה. , ששים גבורים – אלו ששים איש מעם הארץ, כמש"נ (מ"ב כ"ח) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר ^לטר"ל ששים איש הנבחרים מעם הארץ ונמצאים בעיר לדון ולהורות. , מגבורי ישראל – אלו י"א אנשים ^מלתשלום ע"א איש להששים למספר ע"א סנהדרין. כמש"נ (שם) ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא שבסנהדרין ולמה קורא אותו סריס – שמסרס את ההלכה ^מאמלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהי, וכן כאן שבדיני נפשות מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף כולם. ומש"כ בפסוק ההוא אשר היא פקיד על אנשי המלחמה יתפרש שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי י"א, וכשהוא אומר (ירמיה נ"ב) שבעה – להוסיף עליו שני סופרי דיינים, מגבורי ישראל – שמזכין את ישראל בגבורה ^מבכלומר כל אלו החשובים כאן הם מזכין. , כולם אחוזי חרב – שהיו כולם שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהה להם ^מגר"ל שהיו מתעסקים בכל הלכות גם אם לא באו לפניהם למעשה כדי שתהיינה ההלכות ברורות בידיהם כאשר תבאנה לפניהם למעשה, ולא תהיה קהה, ושונין הוא מענין חידוד, מלשון ברק השנון, ודייק מדלא כתיב אוחזי חרב אלא אחוזי חרב דמשמע שכבר היו עסוקים ואחוזים בענין זה עוד טרם בא אליהם למעשה. , דבר אחר, שבשעת הדין הכל נושאין ונותנין האיך להוציא את הדין ואת המעשה ^מדויכוון הלשון כולם אחוזי חרב עפ"י לשון המשנה בסנהדרין מ' א' דנין אלו כנגד אלו, והוא מענין מלחמה מערכה מול מערכה. ומתפחדין מדינה של גיהנם ^מהוזהו מפחד בלילות שהגיהנם נמשל ללילה. וסמיך על מ"ש ביבמות ק"ט ב' לעולם יראה דיין עצמו כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו, והיינו שיפחד מאימת הדין. .
(שם) הנה מטתו וגו'. רבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו ^מוכמשכ"ל אות כ"ד. , שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ^מזכמשכ"ל אות כ"ה. , ששים גבורים מגבורי ישראל אלו ששים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה, מגבורי ישראל, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה ^מחולקמן בפסוק ששים המה מלכות איתא במדרש ושמנים פילגשים אלו שמונים רבוא מבן עשרים ולמטה, ומצינו בחז"ל מחלוקת בתפיסת מספר ששים ושמונים רבוא, בקדושין ל"א א' בקשו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא ואמרי לה בשמונים רבוא. , איש חרבו על ירכו, שבשעה שאמר להם משה וכל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו ^מטרגילים חז"ל להבין בלשון ירך – מילה, וכמ"ש על הפסוק שים נא ידך תחת ירכי, וכן רגיל הכתוב לשמש בלשון חרב למילה, כמו ביהושע ב' עשה לך חרבות צורים ומול את ישראל וגו', וכן בלשון חז"ל סנהדרין נ"ג א' ויחד יתרו מלמד שהעביר חרב חדה על בשרו ופירש"י שמל עצמו. .
(שם) מטתו שלשלמה. בתחלה מלך שלמה על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א') אני קהלת הייתי מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ^נכך משמע ליה הלשון הנה מטתו אך מטתו וגם יתפרש לפי זה סה"פ ששים גבורים סביב לה, דזה היה מפני בעתותא דאשמדאי שטרדו מכסאו כמבואר בארוכה בריש פ"ז דגיטין, לכן היה צריך לשומרים. וכלל ענין דרשה זו ממדרגות מלוכת שלמה יתבאר עוד לפנינו בקהלת בפסוק הנזכר. .
(סנהדרין ב' ב') כלם אחוזי חרב. תני, עד שלא חטא שלמה היו לו שדה ושדות דהוי מזדיין בהון, כיון שחטא, מנה לו ששים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מטתו ^נאעיין מש"כ באות הקודם, ויתכן דזה כנוי לתלמידי חכמים שיגינו עליו בתורתם, יען דכלפי נזק שאבדה לו שמירת שדה ושדות דהיינו מכחות רוחניים לא שייך הגנה מגבורים גופנים. , הדא הוא דכתיב הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב – שהיה מתפחד מן הרוחות.
(מ"ר) מפחד בלילות. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה ^נבנסמך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בסנהדרין איירי, יעו"ש. .
(יבמות ק"ט ב') אפריון וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא במשכן, אפריון – זה משכן, עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו ^נגר"ל הקב"ה. , מעצי הלבנון – כמש"נ ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים ^נדיש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בב"ב פ' ב' דשטה הוא אחד מי' מיני ארזים, והלבנון מגדל ארזים כמש"כ כארז בלבנון, וא"כ יש יחס לשם עצי לבנון עם עצי שטים. , עמודיו עשה כסף – אלו העמודים שנאמר, ווי העמודים וחשוקיהם כסף ^נהדריש לא שהעמודים בעצמם היו של כסף אלא על העמודים עשה ווים וחשוקים כסף. , רפידתו זהב – שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב, מרכבו ארגמן – שנאמר ועשית פרכת תכלת וארגמן ^נודריש הלשון מרכבו ארגמן ע"ש הכתוב וסכת על הארון את הפרוכת וע' סוכה ז' ב' מבואר הפי' וסכות דניכוף ביה פורתא והיינו סיכוך קצת כעין מרכבה הסוככה. והנה אע"פ שהיה הפרוכת מכמה מינים, בכ"ז קרא לו ע"ש ארגמן שהוא המובחר שבמינים. . תוכו רצוף אהבה, ר' יודן אמר זו זכות תורה וזכות צדיקים, ור' סימון אמר זו השכינה ^נזכמש"כ ונועדתי לך מעל הכפורת, ומה דכתיב בתריה מבנות ירושלים יתפרש על החכמים והצדיקים כמו שדריש לעיל פרשה א' פסוק ה' בנות ירושלים אל תקרא בנות אלא בינות ירושלים, זו סנהדרי גדולה שיושבין ומבינין את התורה בכל שאלה ומשפט. .
(מ"ר) אפריון וגו'. דבר אחר אפריון זה העולם ^נחיתפרש ע"פ מ"ש במ"ר פרשה נשא פרשה י"ב שהעולם עשוי כמין כילה, והיינו אפריון. , עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו ^נטכמשכ"ל אות נ"ג. , מעצי הלבנון – שנבנה מבית קה"ק שלמטה ^סשמן המקום ההוא הותחל העולם להברא כמבואר במדרשים פרשה בראשית. ולבנון כנוי לביהמ"ק כמ"ש בגיטין נ"ו ב' אין לבנון אלא ביהמ"ק. דתנן משניטל הארון אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שתיה – שממנה הושתה כל העולם ^סאשתיה לשון יסוד ובסיס כמו כי השתות יהרסין. , עמודיו עשה כסף – זה הרקיע כמש"נ (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו, ולמה קרי ליה כסף שהוא מכסף על כל מעשה בראשית, וכה"א השמים מספרים כבוד אל ^סבמכסף מלשון כי נכסוף נכספתי, ור"ל שהשמים כוספין ביותר להגיד שירה להקב"ה וכמו שמביא מפסוק השמים מספרים וגו' וסופו – ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וכן מפורש בפ' שירה שהשמים אומרים שירה קודם כל הנבראים. , רפידתו זהב – אלו פירות הארץ ופירות האילן שדומין לזהב ^סגהעתקנו ע"פ הגירסא במ"ר פ' נשא פרשה י"ב, ושם מבואר טעם הדמיון, מה זהב יש בו מינים הרבה וגונים הרבה אף פירות הארץ מהם ירוקים מהם אדומים וכו'. ומ"ש שזהב יש בו מינים הרבה נראה דסמיך על מ"ש במ"ר פ' בראשית בפסוק וזהב הארץ – שבעה מיני זהבים הם יעו"ש. , מרכבו ארגמן – כמש"נ רוכב שמים בעזרך ^סדכפי המתבאר ממ"ר פ' נשא שהבאנו באות הקודם, הוי כונת דרשה זו, רוכב שמים זה הקב"ה שכתוב בו רוכב שמים בעזרך, והוא אורג את העולם שיצאו כל ברואיו למיניהם, ולא יתערבו מין בשאינו מינו, וזה מרומז בלשון מרכבו ארגמן. , תוכו רצוף אהבה – ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה, ר' סימון אמר זו השכינה.
(מ"ר) אפריון וגו'. ר' יודן ב"ר אלעאי פתר קרא בארון, אפריון – פריומא ^סהמין אוהל של כבוד. ובירושלמי כתובות פ"ב ה"א על הלשון יוצאת בהינומא מפרש רבנן דהכא אמרי הינומא – פריונא. זה הארון, עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו ^סור"ל הקב"ה, וכמש"כ לעיל פסוק ז' אות כ"ה. , מעצי הלבנון – כמש"נ ויעש את הארון עצי שטים, עמודיו עשה כסף – אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף ^סזומשמע מלשון זה שדבר העמדת העמודים הוא דבר ידוע ממקור אחר, כמשמעות הלשון אלו שני העמודים וכו'. אבל במ"ר פ' במדבר פרשה ד' סי' כ' יליף שהיו שני עמודים של כסף עומדים בארון שנאמר עמודיו עשה כסף, והרי פסוק זה בא ללמד ונמצא למוד בענין אחד, וצ"ע. , רפידתו זהב – שנאמר ויצפהו זהב טהור, מרכבו ארגמן – ר' תנחומא אומר זו פרוכת ^סחכדכתיב ועשית פרוכת תכלת וארגמן, ועיין מש"כ לעיל אות נ"ו. , ר' ביבי אומר זה הכפרת שזהבו דומה לארגמן ^סטלא נתבאר המקור שזהב הכפורת היה משונה במראהו משאר זהב שבכלי המקדש, והגר"א בפי' לשה"ש כתב שמראה ארגמן ממוצע בין אדום ולבן, והנה ידוע דמראה אדום מרמז למדת הדין ומראה לבן למדת רחמים, ולפי"ז יתכן במה שאמר שהוא דומה לארגמן, כמו שאדום ממוצע מאדום ולבן, כך ההשגחה כביכול שעל הכפורת ממוצע ממדות הדין והרחמים. , תוכו רצוף אהבה, רבי יודן אמר זו זכות תורה ולומדיה, ור' סימון אמר זו השכינה ^עכמש"כ ונועדתי לך שם מעל הכפורת וגו', וע' משכ"ל אות נ"ז. .
(שם) אפריון וגו'. דבר אחר אפריון זה כסא הכבוד, עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו ^עאר"ל הקב"ה וכמשכ"ל אות כ"ה. , מעצי הלבנון זה בית קדשי הקדשים של מעלה שהוא מכוון כנגד בית קה"ק של מטה ^עבעיין מה שכתבתי לעיל אות ס' דלבנון כנוי לבית המקדש כמבואר בגיטין נ"ו ב', וענין המכוון הוא שמשם יורדת ההשפעה לקדשי הקדשים שלמטה שהוא מכפר ומגין. , הדא הוא דכתיב מכון לשבתך – מכוון כנגד שבתך ^עגמדייק מדלא כתיב מכון שבתך כמו דכתיב במ"א ח', ולכן דריש מכוון לאותו המקום שהוא שבתך דהיינו השמים. , עמודיו עשה כסף כמש"נ (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו, רפידתו זהב אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ^עדר"ל אלו דברי תורה, שבהם נרפדו מצעות עולמות עליונים. , מרכבו ארגמן כמש"נ (תהלים ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם, תוכו רצוף אהבה – ר' אבהו אומר, ד' גאים הן, גאה שבעופות – נשר, גאה שבבהמות – שור, גאה שבחיות – אריה, גאה שבכולן – אדם, וכולן חקקן הקב"ה בכסא הכבוד שלו, שנאמר (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו – ממה שהכין כסאו על הגאים תדע שמלכותו בכל משלה ^עהויתפרש הלשון תוכו רצוף אהבה וכו', דע"פ כל הדברים המחוקקים כמו שחשיב, יתודע גדולתו של הקב"ה, ומפני כן תסובב מזה אליו אהבה מבנות ירושלים, שהם אנשי המעלה והצדיקים המכונים בשם בנות, כמשכ"ל אות נ"ז, ע"ש. .
(שם) אפריון וגו'. דבר אחר אפריון זה בית המקדש, עשה לו המלך שלמה – שלמה ודאי ^עור"ל לאפוקי מהדורשים בדרשות הקודמות דשלמה הוא כנוי להקב"ה מלך שהשלום שלו. , מעצי הלבנון שנאמר (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון, עמודיו עשה כסף שנאמר (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל ^עזובמ"ר פ' נשא פרשה י"ב מסיים בזה וכי של כסף היו והלא של נחושת היו, אלא שהיה נחושת ממורט [מזוקק] ככסף. , רפידתו זהב – כההיא דתנינן שכל הבית נטוח בזהב ^עחר"ל מחופה ע"י טיחה וסיכה כמו שעוה. , מרכבו ארגמן – כמש"נ (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ^עטועיין מה שכתבתי לעיל אות נ"ו. , תוכו רצוף אהבה, ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה, ר' סימון אמר זו השכינה ^פכמש"כ ונועדתי לך שם מעל הכפורת, וע' מש"כ לעיל אות נ"ז. .
(שם) עמודיו וגו'. נתבאר בדרשות פסוק הקודם. בנות ציון. בנים המצוינים לי בתגלחת במילה ובציצית ^פארגילים חז"ל לתאר את ישראל בשם מצויינים, וכמו שדרשו לקמן פרשה ה' פסוק ב' אחותי רעיתי יונתי – יונתי במרה ששם נצטיינו במצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת. ועיין מש"כ בתורה תמימה פ' חקת כ' א' בדרשה מדבר צין, וכאן מפרש פרטי הציונים היותר ניכרים. וענין הציון בתגלחת רומז להפסוק (פרשם קדושים) לא תקיפו פאת ראשכם וגו'. .
(מ"ר) במלך שלמה. במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה כוכבים ומזלות על מלאתן ^פבר"ל בשלמותן ותמימתן, ויתכן דמכוין להאגדה דחולין ס' ב' כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונם נבראו, ור"ל שהיו משוכללים ושלמים בכל מעלותיהם, וע' מש"כ בתו"ת בפ' בראשית בפסוק וכל צבאם. ומפרש כאן במלך שלמה כנוי להקב"ה וכעין מה שדרש לעיל מלך שהשלום שלו דריש כאן השם שלמה במובן אחר. .
(שם) במלך שלמה. דבר אחר במלך שלמה – במלך שהשלום שלו, שהשלים מעשיו לבריותיו, כיצד, השלים האש לאברהם אבינו, החרב ליצחק, המלאך ליעקב ^פגהאש לאברהם – בכבשן האש שלא נשרף, והחרב ליצחק – שנגע הסכין בצוארו בשעת העקדה, ובמ"ר ס"פ וירא איתא שנפגם הסכין, והמלאך ליעקב הוא מה שנאמר וירא כי לא יכול לו, כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל. ובמ"ר פ' נשא פרשה י"ב סי' ח' איתא המלאכים ליעקב, ויתכן דרומז למ"ש בחולין צ"א ב' על הפ' עולים ויורדים בו, עולין [המלאכים] ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה [בפני יעקב] ובעו לסכוניה [פירש"י מחמת קנאה] מיד והנה ה' נצב עליו – כאדם שמניף ומגין על בנו, יעו"ש, והיינו שהשלים לו המלאכים שלא פגעו בו. , דבר אחר, במלך שעשה שלום בין בריותיו, בין מיכאל שר של שלג ובין גבריאל שר של אש, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה ^פדע"ד רמז נקט זה, ומכוין למ"ש בזוהר בכ"מ דמיכאל עומד מצד החסד [משל לשלג] וגבריאל מצד הדין והפחד [משל לאש], ושניהם מלמדים משפט על האדם לפני הקב"ה, זה לחסד וזה לחובה, [וכמו במשפט בשר ודם, קטיגור וסניגור] ואעפ"כ עושה הקב"ה שלום ביניהם שאין שניהם מכריעים זה את זה. .
(שם) במלך שלמה וגו'. [במלך שהשלום שלו, בעטרה שעטרה לו אמו, זו כנסת ישראל], ביום חתונתו, זו מתן תורה ^פהציור להקשר שנתקשר הקב"ה כביכול עם ישראל ע"י נתינת התורה, וגם נאמר במת"ת וקדשתם היום ומחר שהוא לשון פרישות והבדלה, וכן הוא לשון קדושין באשה כמ"ש בגמרא שע"י הקדושין נפרשת ונבדלת מכל הגברים זולת בעלה. וענין העטרה יש לפרש דהוא כנוי לקבלת מלכותו עליהם בשעת מת"ת כמבואר באגדות, ועטרה כנוי למלכות. וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ^פויתבאר ע"פ מ"ש במגילה י' ב' אותו היום של שמיני למלואים היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו השמים והארץ, וטעם הדבר, מפני שביום השמיני היה גמר הקמת המשכן, ולכן יכונה כאן אותו היום – יום שמחת לבו. וגם י"ל הכונה דמתן תורה הוי כאירוסין והמשכן ובית עולמים כחופה, ולכן נקראים שמחת לבו. .
(תענית כ"ו ב') שעטרה לו אמו. א"ר חנינא בר יצחק, חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה, אלא מהו בעטרה שעטרה לו אמו – מה עטרה זו קבועה באבנים טובות ומרגליות כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש ^פזולפי"ז יתכן דדריש אמו מלשון אומתו [וכמו דדריש לעיל פרשה א' פסוק ו' בני אמי – בני אומתי] וקאי על ישראל, ומלך שלמה מוסב על הקב"ה מלך שהשלום שלו וכבדרשות הקודמות. .
(מ"ר) ביום חתונתו וגו'. ביום חתונתו זה סיני שהיו כחתנים ^פחעיין משכ"ל אות פ"ה וצרף לכאן. וביום שמחת לבו אלו דברי תורה, כמש"נ פקודי ה' ישרים בשמחי לב ^פטודריש במלך שלמה תואר להקב"ה מלך שהשלום שלו. וענין השמחה שלו יש לפרש ע"פ מ"ש בברכות ה' א' לא כמדת הקב"ה מדת בו"ד, בו"ד מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב, אבל הקב"ה אינו כן אלא נתן תורה לישראל ושמח, וזהו וביום שמחת לבו דמוסב על מת"ת. .
(מ"ר)

מאמרים על הפרק

קריאה בטעמים - שיר השירים ג

ביאור פרק ג'

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק